קטרקט הוא מצב שבו עדשת העין, שבמצב תקין צלולה לחלוטין, מאבדת את שקיפותה הטבעית ונעשית עכורה. כתוצאה מכך, האור אינו מתמקד על הרשתית באופן חד וברור והראייה נעשית עמומה ומטושטשת.
ניתוח קטרקט נחשב לאחד הניתוחים השכיחים ביותר ברפואת העיניים, עם שיעורי הצלחה גבוהים ושיעור סיבוכים נמוך יחסית.
להלן שאלות נפוצות על אפשרויות הניתוח והטכנולוגיות הקיימות בתחום, שלבי הניתוח, ההנחיות לאחריו, סוגי קטרקט ומידע נוסף הקשור לתהליך.
מהם סוגי קטרקט השכיחים וכיצד הם משפיעים על הראייה?
- קטרקט גרעיני (Nuclear Sclerosis) – זהו הסוג השכיח ביותר של קטרקט. הוא מתפתח במרכז העדשה ומוביל לירידה הדרגתית בחדות הראייה, גורם לטשטוש בראייה, שינוי צבעים לגוון צהבהב-חום וקושי בראיית לילה. קטרקט גרעיני כרוך לעתים קרובות בשינויים תכופים במספר המשקפיים.
- קטרקט קורטיקלי (Cortical Cataract) – סוג זה של קטרקט מתחיל בשולי העדשה ומתקדם לכיוון מרכזה. הוא גורם בעיקר לסנוור, אך גם לטשטוש ראייה וקושי לנהוג בשעות החשכה.
- קטרקט תת קפסולרי אחורי ((Posterior Subcapsular Cataract – מתפתח בחלקה האחורי של העדשה ומאופיין בפגיעה בראייה לקרוב ובקריאה, קשיי קריאה וטשטוש, בייחוד בתנאי אור מסנוורים וחזקים.
איך מאבחנים קטרקט?
אבחון קטרקט נעשה במסגרת בדיקת עיניים שגרתית ומעמיקה אצל רופא עיניים מומחה לקטרקט. התהליך מתחיל בשיחה עם המטופלים על התסמינים מהם הם סובלים, ולאחר מכן מתבצעת בדיקת חדות ראייה. באמצעות שימוש במנורת סדק (Slit Lamp), מעין מיקרוסקופ המאפשר לרופא לבחון את מבנה העין בבירור, בודק הרופא את מיקום העכירות בעדשה וקובע את חומרתה.
בדיקת העיניים לרוב תכלול גם הרחבת אישונים באמצעות זילוף טיפות, וכך יתאפשר לרופא לשלול פתולוגיות אחרות ברשתית או בעצב הראייה, העלולות להשפיע על איכות הראייה. לאחר שקלול כל הנתונים, יוכל הרופא להמליץ על ניתוח קטרקט או על טיפול אחר אם נחוץ.
מהן אפשרויות הטיפול בקטרקט?
בשלבים מוקדמים, כאשר הפגיעה בראייה עדיין קלה, ניתן לעיתים לשפר את התפקוד בעזרת התאמת משקפיים, עדשות מגע או תאורה חזקה יותר לקריאה. עם זאת, אמצעים אלה אינם עוצרים את התקדמות הקטרקט ואינם מסירים את העכירות מהעדשה. כאשר הקטרקט פוגע באיכות הראייה ובשגרת החיים, הטיפול היעיל הוא ניתוח שבו מוחלפת העדשה העכורה בעדשה מלאכותית שקופה.
מה ההבדל בין ניתוח לייזר לניתוח רגיל?
ההבדל המרכזי בין ניתוח להסרת קטרקט בלייזר לבין ניתוח קטרקט רגיל הוא באופן ביצוע חלק משלבי הניתוח. בניתוח רגיל, המנתח יוצר את החתכים ומבצע את פתיחת קופסית העדשה באופן ידני, באמצעות מכשור ניתוחי עדין. בניתוח בלייזר, חלק מהפעולות האלה מתבצעות בעזרת מערכת לייזר ממוחשבת, על פי תכנון מדויק של מבנה העין.
הלייזר יכול לסייע ביצירת החתך הזעיר בקרנית, בפתיחה מדויקת של קופסית העדשה ובריכוך מוקדם של העדשה העכורה. לאחר שלב זה, העדשה מפורקת ונשאבת מהעין בשיטת פאקואמולסיפיקציה, בדומה לניתוח קטרקט רגיל.
היתרון של הלייזר בא לידי ביטוי בעיקר ברמת הדיוק והשליטה בשלבים הרגישים של הניתוח. במקרים מסוימים, כמו קטרקט מתקדם, מבנה עין מורכב או תכנון להשתלת עדשות מתקדמות, לדיוק זה עשוי להיות יתרון משמעותי על השיטה הידנית.
לאחר הסרת העדשה העכורה, בשתי השיטות מושתלת בעין עדשה מלאכותית שנבחרה מראש בהתאם למבנה העין ולצרכי המטופל. שלב זה מתבצע באופן דומה בניתוח קטרקט רגיל ובניתוח קטרקט בלייזר. ברוב המקרים אין צורך בתפרים, והמטופל משתחרר לאחר השגחה קצרה עם מגן עין והנחיות להמשך טיפול בבית.
מהם שלבי ההכנה לניתוח קטרקט?
לניתוח יש מספר שלבים מקדימים:
- אישור בריאותי מרופא המשפחה – יש לפנות לרופא המשפחה ולקבל אישור לפיו אין מצב בריאותי המונע את ההליך הניתוחי.
- בדיקות והדמיות – בהתאם לשיקול דעתו של המנתח, יש לעבור בדיקת ביומטריה (באמצעותה מעריכים את אורך גלגל העין וקימורי הקרנית) ולעתים גם צילום OCT ומיפוי קרנית.
- טיפות עיניים וטיפול מקדים – הטיפול התרופתי כולל לרוב זילוף טיפות עיניים. בחלק מהמקרים ימליץ המנתח על התחלת הטיפול עוד לפני מועד ההליך, ויש להמשיך בו גם לאחריו בהתאם להנחיות הרפואיות.
- תרופות וצום – אין צורך להפסיק ליטול תרופות קבועות, אלא אם כן הרופא המנתח הורה לעשות כן. במרבית המקרים ניתוח הקטרקט אינו מצריך הרדמה כללית, ועל כן המטופלים אינם נדרשים לצום לפניו.
- ליווי ביום הניתוח – ביום הניתוח, יש להגיע עם מלווה שיוכל להחזיר את המטופל לביתו בתום הניתוח וההתאוששות.
למה לצפות לאחר הניתוח ומהי תקופת ההחלמה ממנו?
ההליך הניתוחי מסתיים לרוב בתוך כעשרים דקות, ולאחריו מתחילה תקופת התאוששות אחרי ניתוח קטרקט. בימים הראשונים לאחר הניתוח, חלק מהמטופלים מדווחים על תחושת גוף זר בעין, רגישות לאור או טשטוש ראייה קל. תסמינים אלה נובעים לרוב מהחלמה טבעית של הרקמות והם חולפים בהדרגה.
החלמה מלאה של רקמות העין לאחר ניתוח קטרקט מתרחשת לרוב בתוך שבועות בודדים. במהלך תקופה זו, חשוב מאוד להקפיד על ההנחיות הרפואיות שקבע הרופא, כדי למנוע זיהומים ולהבטיח תהליך ריפוי מיטבי.
יש לפנות לרופא בהקדם במקרה של כאב שמחמיר, ירידה פתאומית בראייה, אודם משמעותי, הפרשה מוגלתית, נפיחות חריגה או הופעה חדשה של נקודות/הבזקים בשדה הראייה.
לאחר ניתוח שעבר בהצלחה, עלולה להתפתח עם הזמן עכירות בקופסית האחורית של העדשה, תופעה המכונה "קטרקט משני". עכירות זו עלולה לגרום לטשטוש או לירידה באיכות הראייה. במרבית המקרים, הטיפול בה מבוצע במסגרת המרפאה באמצעות לייזר מסוג YAG ללא צורך בהתערבות כירורגית חוזרת בחדר ניתוח.
מהם סיכויי ההצלחה של ניתוח קטרקט?
מדובר באחד ההליכים הכירורגיים השכיחים ביותר ברפואת העיניים. ברוב המקרים, הניתוח מוביל לשיפור משמעותי באיכות הראייה, כאשר בספרות הרפואית מתוארים שיעורי הצלחה כלליים של כ-95%-90. יחד עם זאת, חשוב להבין שהתוצאה אינה תלויה רק בניתוח עצמו, אלא גם במצב העין לפני הניתוח, במחלות רקע עיניות כמו גלאוקומה, ניוון רשתית או סוכרת, בסוג העדשה המושתלת ובתהליך ההחלמה לאחר הניתוח. לכן, גם כאשר סיכויי ההצלחה גבוהים מאוד, ההערכה המדויקת לגבי כל מטופל נעשית רק לאחר בדיקת עיניים מקיפה והתאמה אישית של תוכנית הניתוח.
מה אסור לעשות אחרי ניתוח קטרקט?
- מגע ולחץ: יש להימנע לחלוטין משפשוף העין המנותחת או מהפעלת לחץ פיזי עליה כדי למנוע פגיעה בחתך הניתוחי. חשוב להשתמש במגן העין הקשיח בזמן השינה ובהתאם להנחיות המדויקות שניתנו.
- מאמץ והתכופפות: כדאי להימנע מפעילות גופנית עצימה, מהרמת משאות כבדים או מריצה בשבועיים הראשונים.
- חשיפה ישירה של העין למים: במהלך שלושת השבועות הראשונים אין לטבול בבריכות שחייה, בים או בג'קוזי בשל החשש מחשיפה למזהמים וחיידקים. בעת רחצה בבית, יש להקפיד שמים וסבון לא יבואו במגע ישיר עם העין המנותחת למשך שבוע.
- קוסמטיקה וטיפוח: יש להימנע משימוש באיפור עיניים, קרמים או תכשירי טיפוח באזור העיניים.
- סביבה וזיהום: מוטב להגן על העין מחשיפה לאבק, לרוח חזקה או לחול שעלולים לחדור לעין. מומלץ להרכיב משקפי שמש מחוץ לבית כדי להפחית את הרגישות לאור ולשמור על סטריליות האזור.
- עישון: מומלץ להימנע מעישון בימים הראשונים שכן הוא עלול להאט את קצב ריפוי הרקמות.
- עדשות מגע : אין לחזור להשתמש בעדשות מגע עד לקבלת אישור רפואי מפורש מהרופא המנתח.
